<h1>סמ"ק מצוריך סימנים קל"ז—קל"ח</h1>
<h2>דף סה.</h2>
שלא להיות בעל אוב דכתיב (ויקרא י"ט) אל תפנו אל האובות. ודרשו רבותינו האוב זה פתוס מדבר משחיוא). שלא להיות בעל ידעוני דכתיב (שם) אל תפנו אל האובות ואל הידעונים. ואמרו חכמים זה המניח עצם חיה ושמה ידוע בפיו ומדבר מאיליוב). א) אוב זה שעולה המת ויושב בין פרקי המכשף או בין שחיו ומדבר נמוך מאוד כאילו יוצא מתחת לארץ שנאמר (ישעיה כ"ט) והיה כאוב מארץ קולו, לשון ס"ג. תנו רבנן מעלה אוב אחד המעלה בזכורו — פ"ה מעלה ומושיב את המת על זכרותו — ואחד הנשאל בגלגלת — פ"ה המוטלת מן המת לארץ ועונה מה ששואלין אותה ועל ידי מכשפות — מה בין מעלה בזכורו לנשאל בגולגולת מעלה בזכורו אינו עולה כדרכו פ"ה אלא רגליו למעלה ואינו עולה בשבת, ע"כ לשון פרק ד' מיתות. ב) [ליקוטים] ידעוני היא חיה ששמה ידוע וכמו חבל גדול יוצא משורש שבארץ שבו גדלה אותה חיה כעין קישואין ודלועין אלא שידוע צורתו כצורת אדם בכל דבר שדים וידים ורגלים ומטיבורו מחובר לחבל היוצא מן השורש ואין כל בריה יכולה ליקרב כמלא החבל שהורגת וטורפת הכל וכמלא החבל רצה סביבותיה מכל צד וכשבאים לצוד אותה יורים בחיצים אל החבל מרחוק עד שנפסק החבל ומיד נופל מת. וכן יש בירושלמי בכלאים (פ"ח ה"ד) גבי אבני השדה בר אנשי דטווד הוא והוא חיי מן טיביריה אפסיק טיבוריה לא חיי, כך מצאתי בסדר זרעים כתב רבינו שמשון איש ירושלים בשם רבי מאיר ב"ר קלונמוס מאשפיר"א.
